<h1>ראבי"ה סימן שצ"ט</h1>
<h2>דף נא:</h2>
לא אמרו מערבין בפת אלא להקל מאן קתני לה דברי הכל היא. ולרבי מאיר לא איתקין לעשיר לגמרי, ועיקר עירובו בהחשכת התחום, ולא התירו לערוב בפת אלא להקל וכו'. ולרבי יהודה איתוקמא דלעשיר נמי איתקן מקום פלוני היכא שאינו יכול לא להחשיך על התחום ולא לשלוח פתו, כגון ששמע קודם לערב שיש דבר מצוה בתוך ארבעה אלפים אמה, מיהו עיקר מצוה לכתחילה במקומו הוא, ולא התירו לכתחלה לעשיר לערב בפת על ידי שליחו אלא להקל עליו, שלא יצטרך להחשיך. ושלשה דרכים נשמע לרבי יהודה, עיקר מצותו במקומו, והתירו לו עוד אף לכתחלה לערב נמי בפת להקל, והיכא שאינו יכול בשניהם התירו לו נמי אף מקום פלוני. הכי סלקא סוגיא לפי ראות עיני. וגרסינן בירושלמי [ספ"ד] רבי מאיר אומר עיקר עירוב ב[ככ]ר ולמה אמרו [וכו' אף על גב דרבי יהודה אמר עיקר עירוב] ברגליו ובלבד שלא ישב בתוך ביתו ויאמר תקנה לי שביתה במקום פלוני אלא יצא חוץ [לתחום] ויאמר תקנה לי שביתה במקום [הזה] וימתין שם עד שתחשיך ובא לו לעירו ותני כן מעשה במשפחת בית דימה ומשפחת בית גוריון מ[ר]ומה שהיו מחלקין בגרוגרות לעניים בשני בצורת והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן וממתינים עד שתחשך ולמחר היו נכנסין ואוכלין וחוזרין וכל מה שהיו עושין על פי חכמים היו עושין.
